סבלנות וסובלנות

האלף השלישי ידוע כעידן שכל הקורה, קורה במהירות האור. המומנט של המהירות תופס מקום עיקרי וככל שאספיק יותר אגיע רחוק יותר. פלאפונים, מכוניות, מותגים, מסכי פלזמות, בקיצור הכל.

תכונה זו מחייבת שני דברים בסיסיים: האחד סובלנות – משמע לקבל את האחר כפי שהוא, חוסר קנאה, הבנה, עם שאיפה להצליח . ומאידך סבלנות כלומר: יכולת לסבול ללא ייאוש, התפרצות וישוב דעת.

מספרים על נחום איש- גמזו שנקרא כך בשל העובדה שכל שעבר עליו אמר: "גם זו לטובה". קיבל הכול באהבה ולא בא בטרוניות עם הד', אך בל נטעה, נחום היה איש-אדם מיוסר, אומרת הגמרא שכל גופו היה מלא שחין [פצעים] ובנוסף היה קטוע ידיים ורגלים.

ומאידך על הלל הזקן, שהיה סמל לסובלנות עד כי היה מי שאמר לו "שלא ירבו כמותך בישראל" היות והלה התערב עם חברו על סכום נכבד שיצליח להכעיסו ולהוציאו מדעתו ולא עלה בידו גם כשהוציאו מספר פעמים מהמקלחת בתואנה שיש לו שאלות הלכתיות מסוימות.

לכאורה נראה ששתי התכליות שונות אך עם נסתכל מעט, נגלה שהשורש של שתי המילים הוא סבל [ניקוד סגול בשתי האותיות ,יכולת לסבול ,ייסורים] או סבל [ניקוד קמץ בשתי האותיות מלשון יכולת לשאת]. משמע היכולת לשאת עובדה קיימת, נתון קיים.

היכולת לרכוש תכונה זו לא שונה מאשר זכייה בפרס הראשון. שהרי יכול להיות שתהיה העשיר הגדול ביותר אך חוסר תכונת ה–סבל [סגול או קמץ], חוסר שקט, יגרום לך "לחיות על כדורים" ואם שכחת לקחת כדור, רמת הסיכון גדלה.

חז"ל אומרים שמי שזוכה למידה זו, יכול להגיע לשליטה על מידת הכעס ומכאן הופך להיות שותפו של הבורא בבריאת העולם ,על זה אמרו : "תולה [מחזיק] ארץ [העולם] על בלימה [כלומר שכששותק בזמן שיכול לכעוס] והופך להיות שותף בבריאת העולם. שהרי מכאן הדרך לחוסר שליטה עצמית קצר מאוד. איך אומר חבר שלי "יש לי פתיל הקצר".

ולא זו בלבד אלא אף לומד לחיות עם המצב הקיים ולא מנסה לדחוק את השעה – עובדה שלכשעצמה יכולה להרוס הכול. לא מעט אנשים מנסים להשיג דברים רבים כשאין להם כלים,יכולות ותנאים בסיסיים – עובדה שיכולה לפגוע בסביבתם הקרובה והרחוקה, ובעתיד להרס עצמי. היכולת לשאת את העכשיו כפי שהוא, היא מתכון בדוק ומוכח שמה שיש לי כעת הוא הכי טוב, הכי מתאים ולא יכול להיות יותר טוב מזה. על זה נאמר "איזהו העשיר…"??? השמח בחלקו ולא רק במובן הכלכלי אל בהכלללללללללל….